דבורים: סיפורו של מפגש מרתק וחברות נפלאה

יום חמישי ה6/4/23 חג הפסח 2023, יום אחרי ליל הסדר. אני בגינה, מתקנת את הגזיבו שניזוק מרוחות החורף, כשפתאום אני שומעת את בן זוגי דאז צועק לי להיכנס הביתה במהירות. אני מרימה את העיניים ונדהמת לראות כמות מטורפת של דבורים מגיעה לעברנו. רצתי פנימה והתחלתי לצלם בהתלהבות.

הן היו מאות דבורים ועפו בהיסטריה מסביב למרפסת, ואז, בסדר מופתי, יצרו לעצמן כוורת זמנית על הצליה כמו משקולת מטורפת. המחזה היה מפחיד ומדהים בו זמנית.

חשיבותה של דבורי הדבורה בחיינו.

מאז שהתחלתי לגדל צמחים, למדתי לעומק את חשיבות הדבורה ביצירת האוכל שלנו. לעיתים, נאלצתי להיות הדבורה בעצמי כדי שהצמחים שלי יניבו פרי. בזכות הניסיון הזה, כבר זמן מה שאני חושבת על גידול דבורים באופן חובבני כדי להאביק את הצמחים, ומי יודע… אולי גם להכין דבש אמיתי על כל סגולותיו. חקרתי קצת בנושא והתעניינתי בסוגי כוורות ובנפלאות היצור המדהים הזה. כמה קטן – ככה חשוב!

בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שיבוא יום והן תבואנה אלי עד הבית… וזה היה עוד שיעור נפלא בזימון הרצונות שלי מהיקום 🙂

בהתרגשות מהזימון המופלא שהגיע אל חיי, שלחתי הודעת חירום למוכר כוורות שמצאתי באינטרנט עם הסרטון שצילמתי והוא מיד התקשר בחזרה נפעם גם הוא מהמעמד. לאחר שיחה קצרה עם אביחי ברזני (זהו שמו), בה הבין שאני בעניין של אימוץ, נתן לי מידע מפורט מה לעשות ואיך להתמודד ברמת אס או אס, עד שנוכל להמשיך משם ביום ראשון אחרי החג.

כוורת המקור

אז, עם המתנה מהבורא שנחתה לי בגינה ועם המידע מאביחי, ארזתי את עצמי ואת בן זוגי ונסענו למקום הכי קרוב שמוכר כוורות ופתוח ביום חג הפסח – סח’נין, שעתיים נסיעה לכל כיוון. כשהגענו אל מוחמד, בחור מקסים שחיכה לנו למרות שהיה צריך לשבור את צום הרמדאן, הוא קיבל אותנו והסביר לנו הכל בסבלנות וסובלנות מופתית. שיננו כל מילה שאמר ורכשנו את כל הנדרש עד שהרגשתי מוכנה למשימה.

כשחזרנו, התלבשתי מיד בחליפת מגן והתחלתי לעשות מה שהסביר מוחמד. הוצאתי חמש לוחות מהכוורת ואת החמש הנותרים מרחתי בדבש. הנחתי את הכוורת על שולחן מוגבה קרוב לנחיל כדי להקל על ההעברה (אדרנלין טס לי בגוף!). התחלתי להעביר את הנחיל אל הכוורת כמו שראיתי בסרטון עוצר הנשימה של אביחי. כשנגעתי בנחיל והתחלתי להעביר אותו, הרגשתי את תדר הזמזום שלהם כמו זרם שרוטט לי באצבעות. חשמל! לאט ובעדינות, למרות עוצמת ההתרגשות המטורפת, העברתי את כולן אל הבית החדש. בסיום סגרנו את הכוורת והעברנו אותה למקום אחר בגינה.

למחרת (יום שישי ה7/4/23), הדבורים עפו ליד הבית. חשבתי שאולי אין להן מספיק מקום בכוורת ושכנראה הגיע הזמן להכניס את חמשת הלוחות הנוספים פנימה. שוב לבשתי את חליפת האומץ ויצאתי למשימה. המשימה הושלמה בהצלחה.

פתאום הדבורים יצאו בהמוניהן מהכוורת ובאו בחזרה אל המקום בו הקימו את הנחיל על הצליה ואז נזכרתי! שכחתי למרוח את הלוחות החדשים בדבש. הן בטח רעבות. הוצאתי חלת דבש מדהימה ששמרתי (כנראה ליום הזה!), פרסתי אותה על צלחת ולקחתי את הצלחת אל הכוורת יחד עם שני מתקני מים לשתיה המיועדים לדבורים. הכנסתי להם כמות נכבדת של דבש עם חלת דבש אל תוך הכוורת ומרחתי את הלוחות הנוספים בדבש גם כן. הדבורים נעלמו ולא נשארה אפילו דבורה אחת ליד הבית. אולי הדבש עזר? אולי זה בגלל שירד הערב? מחר נדע.

יום שבת ה7/4/23

אכן! הדבש עשה את העבודה והדבורים נשארו בכוורת.

מאוחר יותר באותו היום החלטתי להעביר את הכוורת למקום אחר בגינה שיתאים להם כמקום קבוע. אחרי ההעברה הן שוב השתגעו. פתחתי את הכוורת וגיליתי שהן חיסלו את כל הדבש! מיד הבאתי להן עוד ומשם השתדלתי לא להפריע להן יותר ופשוט לאפשר להן להתאקלם ולבנות את ביתן החדש בשקט. מידי פעם הייתי מתקרבת ורק מסתכלת.

לאחר כחודש ימים

שמתי לב שכמות הדבורים ממש ירדה וכבר לא היתה תנועה של דבורים מתעופפות מחוץ לכוורת. נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחקור מה יכולה להיות הסיבה לדילול האוכלוסין המתהווה בכוורת והבנתי שיש כנראה בעיה עם המלכה של הממלכה.

צלצלתי לאביחי המומחה ולאחר בדיקות של מצב הכוורת על ידי כמה תמונות וסרטונים ששלחתי, הוא קבע שאין מלכה מתפקדת באזור ונתן לי שתי אופציות:

1. להביא מלכה חדשה לנחיל הקיים.
2. להביא נחיל שלם ומבוסס עם המלכה שלו.

אחרי הסברים של יתרונות וחסרונות, ואכזבה גדולה מצידי החלטנו ללכת על נחיל שלם.

כוורת מס׳ 2

יום שני ה5/6/23

אביחי הגיע אלי לתל אביב הישר מראש פינה עם נחיל שלם באוטו. הוא הגיע איתו ובמקצועיות מדהימה מיקם אותו בתוך הכוורת שלי. זה היה יום מרגש במיוחד!

ניצלתי את ההזדמנות להכות את המומחה עם כל השאלות שעלו לי בראש. הייתה שיחה מעניינת שכללה נתונים מעניינים על עולם הדבורים וטיפים חשובים לגבי הצלחת הגידול של הדור השני שלי, לאחר כשעתיים אביחי נפרד ממני לשלום וקבענו שאבדוק מה שלום הדיירות החדשות בעוד שלושה שבועות.

לאחר שלושה שבועות

יצאתי מוגנת למשימת ההיכרות הרשמית שלי עם הדיירות החדשות והופתעתי לגלות שכל החלות בכוורת מלאות בדבש ורמת הצפיפות כנראה מעידה על צורך בהרחבת הממלכה עם קומה נוספת. כרגיל, שלחתי לאביחי צילומים והוחלט על קומה שניה בהחלט. לתדהמתי, לאחר חודשיים התמלאה גם הקומה השניה והגיעה העת לרדות את הדבש בחלק נכבד מהחלות.

למה לתדהמתי? יש דבוראים (כוורנים) שנוהגים לתת תמיסת מים עם סוכר לדבורים על מנת להעצים את יצור הדבש. מעולם לא נתתי לדבורים את התמיסה הזו מכיוון שזו לא דרכו של הטבע ואין לי עניין בפתיחת מפעל לדבש 🙂 מבחינתי מה שהן נותנות מבורך ואני אומרת תודה ולמרות זאת כמות הדבש הייתה גדולה מאוד ובזמן קצר מאוד.

לימים למדתי שכוורת מאושרת היא כוורת שמפיקה הרבה דבש ומהר. איזה כיף שכיף להם! 🙂

ראש השנה בפתח והדבש מוכן

אני כל כך רוצה לרדות את הדבש עם המשפחה שלי בחג הבא עלינו לטובה. זה מרגיש לי כל כך סימבולי שהן הגיעו אלי בחג הפסח ועם כל המהמורות הגיעה העת לרדיה דווקא בראש השנה.

חיפשתי ומצאתי מכונת רדייה יד שניה מושלמת מכוורן מקומי מקסים בשם דן, לקחתי וארזתי על פי הדרכתו של דן שתי מסגרות עם חלות מהכוורת ונסעתי איתן לקחת את מכונת הרדיה בדרך לחג עם המשפחה בצפון.

שם בצפון, הגברים חיברו את מכונת הרדיה והכינו אותה לשימוש, בזמן שאני והאחיינית המתוקה שלי נסלי עמלנו על הסרת הדונג החותם את חלות הדבש על מנת שנוכל לרדות מהן את הדבש. לאחר מכן העברנו את החלות אל מכונת הרדיה שכבר חיכתה לנו מוכנה לשימוש על הדשא בגינה מול נופיו הרחב של הצפון היפה.

לאחר כמה נסיונות כושלים לסובב את המנואלה והתנגדויות מצד המכונה, אחי היקר נתנאל הציע להזיז את החלות שיעמדו אחת מול השניה ולא אחת ליד השניה. עשינו כדברו והפלא ופלא, זה עובד! איזה מזל שיש אותו 🙂

כולם השתתפו בסיבוב הידית שגרמה לחלות להסתובב בחוזקה ולשחרר את הדבש מהן אל דפנות המיכל הודות לעצמת הצנטריפוגה שנוצרה. אחרי שסיימנו, היה מדהים לראות את החלות ריקות מדבש אך בשלמותן וללא נזקים, מה שאומר שלא הרסנו לדבורים את הבית בתהליך.

דבש ניגר

פתחתי את ברז מכונת הרדיה והדבש התחיל לנזול ממנה בצבע שלא הכרתי מעולם.

מילאתי כוס ראשונה לטעימות של תפוח בדבש. זה היה טעים! כל המשפחה המורחבת התענגה על הדבש הנפלא שנתנו לנו הדבורים ואפילו האחיין שלי, ניל הקטן עשה פרצופים של ״וואו״ תוך כדי שהוא לא מפסיק לטבול את התפוח שלו שוב ושוב בדבש הנפלא הזה.

הדבר הכי מדהים בסיפור הזה הוא שניל היה חולה כבר כמה ימים ללא שינה בלילות. מיד אחרי אכילת הדבש נרדם, ישן לילה שלם וקם בבוקר בריא!

מתנה לחג

עוד באותו הלילה רוקנתי את מיכל המכונה ומילאתי 6 קילו של צנצנות דבש שאותן חילקתי לכל המשפחה עם ברכת שנה טובה ומתוקה.

ברכה בפסח בהגעתן אלי וברכה בראש השנה עם טעימת הדבש הראשונה. אושר עילאי.

חג שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל

ב7 לאוקטובר כולנו חווינו אסון שלא ניתן לתאר במילים. החיים של כולנו הזדעזעו לחלוטין וכל המדינה (כולל אני) היינו עסוקים בלנסות לעכל מה קרה כאן תוך כדי שאנו אוספים את השברים אחד של השני.

בתקופה הזו הגיעה העת להכין את הכוורת לחורף על מנת שתעבור אותו בשלום ובהצלחה. לצערי לא התפניתי למשימה הזו והדבר הוביל לכך שהכוורת שלי לא שרדה את החורף הקר.

מאוכזבת קשות מאיבוד הנחיל השני במספר, ניסיתי למצוא דרכים ״להחיות״ את הכוורת אך כל מאמצי עלו בתוהו כי מי שהכרתי היו מצפון הארץ ולא הייתה להם גישה לכוורות שלהם בתקופה המלחמה הארורה הזו. נכון למועד כתיבת שורות אלו, עדיין אין.

הנסיעה והחץ באפילה

ב23/3/24 נסעתי לבקר את משפחתי במנצ׳סטר, אנגליה על מנת לחגוג את בת המיצווש של נסלי האחיינית המתוקה שלי ומשם אני ואימי המשכנו להגשמת חלום של טיול אם ובת למזרח לרגל יום הולדתי.

לפני הנסיעה דאגתי לרדות את כל הדבש המדהים שהשאירו הדבורים הקודמות וצץ לו אצלי רעיון איך לנסות לגרום לכך שיבואו אלי שוב הדבורים האהובות עלי.

זכרתי שאביחי סיפר לי שהן ממש אוהבות את ריח הלמון גראס. רכשתי שמן למון גראס אורגני ופשוט טיפטפתי על כל הכוורת מבפנים ומבחוץ, סגרתי את הכוורת והתפללתי לברכה נוספת…

כוורת מס׳ 3

לאחר חודש וחצי חזרתי לארץ לגלות שהרעיון הצליח! הגיע נחיל חדש והתיישב לו בכוורת שחיכתה רק לו 🙂 אני מלאה בהודיה שפעמיים בחיי הגיעו אלי הדבורים ובחרו בי לתת להן בית.

גם הפעם אני לא מפריעה או מתערבת להן, צופה מהצד בפלא העולם הזה, נהנית מהשפע שנוצר על העצים שלי ונמצאת כאן עבורן במה שהן צריכות לאחר למידה מכישלונות וצבירת הניסיון שיאפשר לי לתת להם את הבית הטוב ביותר.

עכשיו יש לו שם נחיל שמח בגינה ובעלת הבית מאושרת 🙂

רוצים ללמוד על סגולותיו הרבים של הדבש? כנסו  לקריאת הכתבה ״מה טוב בדבש אמיתי?״